בעת ביקורנו בישראל טיפלתי בשני דברים חשובים הקשורים לתהליך ההסמכה שלי: הגשתי לבית הספר לסיעוד ולמינהל הסיעוד הארצי טפסים המבקשים מהם לשלוח את הרישיון ואת גיליונות הציונים המפורטים שלי ל-CGFNS. בית הספר והמינהל התבקשו לאשר בחותמת כי אכן למדתי סיעוד בארץ וכי אני מוסמכת לעסוק במקצוע בישראל.
למרות שציפיתי שיהיו בעיות בתהליך מול מינהל הסיעוד, הכל מולם הלך מאוד מהר. התקשרתי לקו השירות של משרד הבריאות, שם קיבלתי את המייל של הגברת האחראית על תחום הרישוי במינהל הסיעוד. היא השיבה לפנייה הראשונה שלי במהירות ובאדיבות. כך היה גם בכל פנייה נוספת אליה. בסופו של דבר היא הזמינה אותי להגיע למשרדה ולמסור לה את הטפסים באופן אישי. זה היה ממש כאילו כדי להוכיח את ההיפך מהשמועות שהכינו אותי לחבורה של פקידות אנטיפטיות שהדבר האחרון שמעניין אותן לעשות זה לעזור למישהו או לעשות את העבודה שלהן. התקבלתי במשרדי מינהל הסיעוד עם חיוך ורצון לעזור. חוויה חיובית בהחלט.
הביקור בבית הספר היה מרגש. רוב חברות הסגל יודעות שנסעתי לארה"ב וכולן היו מאוד מופתעות לראותי. הפציצו אותי בשאלות, החמיאו על התספורת החדשה והעירו בחיבה ש"תפסתי סטייל בארה"ב". סיימתי את הלימודים רק ביוני האחרון ועוד הסתובבתי בבית הספר כמה חודשים אחר-כך. ועדיין הביקור שם נתן לי את התחושה שאני כבר רחוקה משם מרחק שנות אור.
העתק של המסמך החתום על ידי האחות הראשית לישראל הגיע לבית הוריי בערך שבוע אחרי שחזרנו מהביקור בארץ וכך ידעתי שהטופס המקורי כבר עושה את דרכו לארה"ב. בסוף השבוע האחרון נכנסתי לאתר של ה-CGFNS וראיתי שהם קיבלו את אישור הרישיון שלי כבר בתחילת החודש. גליונות הציונים הגיעו אליהם ממש לפני סוף השבוע האחרון (ההעתק הגיע אליי בדואר לכאן ביום שני) וגם ציון ה-TOEFL כבר נקלט אצלם במערכת.
וכך, למעשה, מתחילה הספירה לאחור של השלב הנוכחי...
באתר של ה-CGFNS הם מעריכים כי תהליך אישור התואר והרישיון שהם מציעים אורך כעשרה שבועות, בסופם הם מעבירים את המסמכים שלי למועצת הסיעוד של מישיגן בצירוף אישורם על כך שלמדתי במוסד מוכר, שתוכנית הלימודים שלו תואמת את הדרישות האמריקניות לתואר בסיעוד וכן אישור על כך שאני מחזיקה ברישיון פעיל לעסוק במקצוע בארץ המוצא שלי.
באחת מפניותיי למרכז שירות הלקוחות של מועצת הסיעוד של מישיגן, המליצו לי לחכות בערך חודש אחרי תחילת התהליך מול ה-CGFNS ואז לשלוח את הבקשה לרישוי אליהם, למישיגן. ביום שישי האחרון שלחתי את הטפסים שלי אליהם בדואר, בצירוף המחאה בנקאית וגם שילמתי על בדיקת רקע פלילי וטביעות אצבעות שהם דורשים, משימה שאני צריכה להגיע אליה בשבועות הקרובים. אחרי שליחת הבקשה למישיגן נכנסתי לאתר של Pearson VUE, "חברת הקבלן" שמנהלת את תחום הבחינות המקצועיות עבור מועצת הסיעוד האמריקנית הכללית (NCSBN). פתחתי יוזר באתר שלהם ושילמתי 200 דולר עבור בחינת ה-NCLEX, בחינת ההסמכה לסיעוד בארה"ב.
אחרי שמועצת הסיעוד של מישיגן תמצא אותי מתאימה לגשת לבחינה, אקבל במייל אישור לגשת לבחינה (ATT), שתוקפו שלושה חודשים. תוך שלושה חודשים עליי לגשת לבחינה, למרות שעבור מי שנבחן בפעם הראשונה הם משתדלים לתת תאריך בחינה תוך 30 יום מרגע קבלת האישור של מועצת הסיעוד המקומית.
אז עכשיו מחכים.
בינתיים קיבלתי המלצה על ספר טוב להכנה לבחינה. השלב הבא הוא לברר האם ניתן להשיג את הספר בספריית האוניברסיטה ואם כן, האם הוא זמין והאם ישנם מספיק עותקים. אני גם רוצה לברר כמה עולה לקנות את הספר, מפני שאולי פשוט יותר משתלם לקנות עותק שיהיה לי וייתן לי את הגמישות ללמוד מתי שנוח לי וגם לכתוב ולסמן בתוך הספר.
מה שבטוח - אני לא הולכת לעשות קורס הכנה לבחינה. הקורסים האלה עולים המון והם מאוד קצרים. אני חושבת שמאחר ונבחנתי בישראל ממש לאחרונה לא צריכה להיות לי בעיה. הדבר העיקרי הוא להבין את "הראש" של הבחינה האמריקנית, את סוגי השאלות השונים והצורה השונה של ארגון הידע שהם דורשים. בנוסף, המבחן האמריקני הוא מבחן מבוסס מחשב עם רמת קושי משתנה שמתאימה את עצמה לנבחן, בשונה מהמבחן הישראלי, שהוא מבחן עט ונייר. עוד משהו שצריך להתרגל אליו.
"השמועות" שאספתי ברשת מדברות על כך שהמחלקה לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות של מישיגן עובדת מאוד לאט. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל מקווה מאוד שלא ושאני אזכה לגשת למבחן כבר בקיץ הקרוב, עדיף בתחילתו מאשר לקראת סופו.
Back to waiting.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה