יום שלישי, 1 במאי 2012

פוסט מחווה על סלט

היום, בעבודה, ישבתי וקראתי בבלוגים אליהם אני מנויה. גם עלמה וגם גל העלו פוסטים לסלטים. אצל עלמה, סלט קוסקוס ואבוקדו, עם המילים החכמות שלה שעוטפות כל מתכון בסיפור שמרעיד ומצייר אדוות בבריכות נפשי. אצל גל, סלט קוסקוס עם משמשים. רק תמונה ורשימת מרכיבים - קצר אבל קולע ומדויק, כתמיד.

עלמה הזמינה בסוף הפוסט את הקוראים להמליץ על שילובי סלט משביעים שחביבים עליהם בעונה זו. כאן עוד לא קיץ ובטח לא חם. אמנם הטמפרטורות עדיין נאבקות להצליח לשבור את תקרת הזכוכית של גבול ה-15 מעלות צלזיוס ובימים האחרונים הכל מתקיים מתחת לשמיכת עננים כבדה שלפעמים עושים גשם ולפעמים לא. ואמנם עדיין אפשר לאכול לצהריים איזה תבשיל חם ומחמם מבלי לחשוש מנהרות הזיעה שיבואו בעקבותיו - ובכל זאת, כבר כמה זמן שאני מכינה לי את הסלט הזה ונהנית ממנו, לפעמים לצהריים ולפעמים לערב, במיוחד בימים שאחרי ריצה. וכבר כמה זמן שרציתי לספר עליו ולהראות תמונה, אבל הוא לא התאים באף פוסט והנה בא היום הזה עם צירוף המקרים של שני סלטים מאוד דומים בשני בלוגים מאוד חביבים עליי וקיבלתי את הדחיפה הדרושה.

הכל התחיל מסיר של גריסי פנינה. איכשהו נגמרו לנו בבית כל התוספות הפחמימתיות - אורז ותפו"א ופסטה. והיה תבשיל עוף אחד שמאוד ביקש לידו איזה דגן מבושל, אז הכנתי גריסים, כי זה כל מה שהיה. העוף נגמר והגריסים נשארו ובינתיים גם הלכנו לקניות והכנתי תפוחי אדמה בתנור, אפויים בקליפתם בנייר כסף. ויום למחרת, כשחזרתי מריצה וחיפשתי משהו משביע אבל לא בולונז (כי זה מה שאכלתי בצהריים), פתחתי את המקרר ואת המזווה והתחלתי לשלוף מפה ומשם.

ואיכשהו זה מה שיצא


תפו"א אפוי, גריסים, גרגירי חומוס מקופסא, טונה, פלפל כתום, עגבנייה, זיתים ירוקים, בצל ירוק ותיבול עם שמנ"ז וקצת חרדל-דבש.

מאוחר יותר בערב הופתעתי לגלות שחלפו כמה שעות ואני עדיין שבעה ומסופקת. אני, רעבת-התמיד, ששעה וחצי אחרי האוכל כבר מתכננת את הנשנוש הבא ואת הארוחה שאחריו. זאת פשוט מנה מלאה חלבון, שנותנת גם כמות טובה של פחמימות וסיבים (וסליחה על הדיבור הפסבדו-תזונאי). הכל ביחד משביע ומספק מאוד-מאוד. וזה גם טעים מאוד תוך כדי. פשוט ונהדר.



ועכשיו, אם תסלחו לי, אני הולכת לישון.
כן, אני יודעת שהשעה רק עשר בערב, אבל אני ערה כבר משבע וחצי בבוקר ובתור חולת קרוהן מדופלמת, אני לא סוחבת את זה יפה. אם יש משהו שהחיים לימדו אותי לגביי עצמי זה שבימים בהם אני לא ישנה שנ"צ/מתעוררת מאוחר בבוקר, 14 שעות עירות הן אצלי בבחינת שיא המאמץ.

לילה טוב ולבריאות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה