מגלה את אמריקה: הישרדות ועבודות עפר

הדבר הראשון שעשיתי היה לנקות שירותים. הדבר השני היה להתקלח ולצחצח שיניים במים זורמים. כשיצאתי מהמקלחת הכנתי לי קפה ללא-קפאין בכוס אמיתית, לא חד-פעמית ורק אז, לאור כך שהתינוק המתוק החליט לא להתעורר עדיין, התיישבתי לכתוב.

בחוץ יורד שלג שהתחיל לפני שעה וחצי. בדיוק בזמן בשביל החבר'ה שעבדו בחוץ וכיסו בחזרה את השוחה שחפרו מוקדם יותר הבוקר.

בשעה חמש לפנות בוקר, יום שישי, התעוררנו לקול בכיו של תינוק אחד. מאורע לא-בלתי-רגיל בימים האחרונים, שכן החבר הצעיר במשפחה עדיין מנסה למצוא את הגרוב של השינה שלו מאז המחלה עליה התגבר לאחרונה. אחרי ניסיון כושל של אביו של העולל להחזירו לישון, צירפנו אותו למיטתנו, נוהג כמעט קבוע של הלילות האחרונים.

לפני שנרדמתי בחזרה אמרתי לאלון שאני שומעת איזה שאון במרתף, גם כשהחימום מפסיק לעבוד. חשבתי שאולי התקלקל המנוע של הכבשן במרתף, אבל מאחר והשעה הייתה חמש לפנות בוקר, כאמור, סיכמנו שנחזור לישון ובבוקר נתקשר לחברת האחזקה.

ואכן, כשהתעוררנו בשמונה וחצי בבוקר השאגה לא פסקה. כיביתי את החימום והשאגה המשיכה. התקשרתי אל ליז מחברת האחזקה ותיארתי את המתרחש. די במקביל אלון מילא קומקום לתה ובקבוק ודיווח שיש לחץ מים נמוך בברז שבמטבח. מאוד במקביל נשמעה דפיקה בדלת ואחד-יחידה דפנה בפיג'מה ושיער פרוע פתחה את הדלת לאחד-יחידה פועל ממחלקת המים של העירייה, שבא לספר שיש המון מים שעולים מהבית שלנו אל הרחוב. הבחור ביקש באדיבות שניתן לו לרדת למרתף להסתכל, חזר ואמר ששם הכל בסדר ואמר שהוא הולך לחפש את הצינור הראשי כדי לקבוע האם ההפרעה נמצאת בצד של העירייה או אצלנו.

כעבור כמה דקות דפיקה נוספת בדלת. העירייה פיקס, הדליפה בצד שלנו. בעוד עשר דקות יסגרו לנו את המים, תודה ושלום.

ביקשתי שיחכה מספיק זמן רק כדי שאספיק לקפוץ למקלחת לפני שאני יוצאת מהבית למשמרת בת 12 שעות. התקלחתי, הבחור סגר את הברז ונסע משם. במהלך השעות הראשונות של המשמרת ניסיתי לחשוב את מי עצבנתי כל-כך כדי לדפוק את הקארמה שלי באופן כזה אפי.

היינו בלי מים שתי יממות וחצי.

במהלך הזמן הזה שקלנו ללכת למלון אבל פסלנו את האפשרות בגלל שחדר מלון פיצי היה מחרפן את עדו ואת הוריו (הילד הכספיתי שלנו היה ממצה את אפשרויות הטיפוס תוך עשר דקות ומתחיל לטפס על הקירות), חיפשנו מקלחות בקמפוס, ניסינו (ונכשלנו) למצוא דיור חלופי אצל חברים וסחבנו שתי קופסאות מלאות כלים מלוכלכים, כלי רחצה, שלוש מגבות, בגדים להחלפה, אמבטיה של תינוק ואת התינוק עצמו אל האוטו וממנו אל הבית של אלי, שם התקלחנו שלושתנו אתמול, שטפנו את כל הכלים וחזרנו הביתה בכוחות מחודשים, קצת פחות מבואסים, לצחצח שיניים עם מים מבקבוק. קמפינג מתוך ברירת-מחדל.

לפחות עוד יש לנו חימום (כמו שאני מרבה לומר בעבודה מעט בסרקאזם, I'm a cup half full kind of a person. חה).

כשיום העבודה נגמר ביום שישי וליז החביבה מחברת האחזקה עדיין לא הצליחה למצוא קבלן שאפילו יבוא להסתכל על התקלה, רוחנו נפלה. בעיני רוחנו ראינו איך סוף השבוע חולף לו מבלי שיבוא אף אחד, ואנחנו בלי מים זורמים. דמיינו לעצמנו איך רק ביום שני בא מישהו להסתכל, כדי שרק ביום שלישי יביא את הפועלים והכלים, כדי שברביעי יתחילו לעבוד ואולי בחמישי יהיו מים.

לכן הופתענו מאוד כשהתקשרנו אל ליז אתמול בבוקר בצעד של יאוש והיא אמרה שהיא מחכה לשמוע משני קבלנים שיבואו להסתכל ואז מנהלת הנכס תבחר את האחד עם המחיר המתחרה ותשכור את שירותיו. חביבה, ליז, אבל לא ענקית בתקשורת. מילא, מזל שלא התחתנו איתה.

אתמול בסביבות חצות היום הגיע איש אחד שסיפר לנו שהוא גרוש עם שלושה ילדים, בן חמישים ואיך שהזמן עובר ועכשיו עדו רק בן עשרה חודשים אבל חכו-חכו, הבן הבכור שלו כבר בקולג'. אה, והוא גם יכול אולי לעשות שמיניות באוויר ולהתחיל לעבוד כבר אחה"צ, או אולי-אולי בראשון, כי בכ"ז, יום ראשון וכל זה...

ואז חיכינו וחיכינו לקבלן השני וכשכבר נואשנו והתקשרנו לליז לבדוק מה קורה (כי רצינו ללכת להתקלח אצל אלי), היא בישרה שהם כבר החליטו לשכור את הראשון ושהקבלן השני לא יגיע. אה, תודה באמת.

כשחזרנו מאלי עמד מחפרון בחצר הקדמית שלנו ופיסת האדמה הקטנה שמובילה מהפחים לכניסת לבית הייתה קרועה. מעולם לא שמחנו כל-כך למראהו של מחפרון.

הבוקר בתשע ורבע עצר טנדר מול הבית ופרק מקרבו שלושה בחורים. בוקר טוב.

מתישהו הקבלן דפק בדלת וביקש שאפתח את הכניסה למרתף. הוא הבטיח שעד שתיים בצהריים יהיו לנו מים. למודת אכזבות, הסתכלתי עליו בפה פעור ומלמלתי "תודה" מבולבלת.

אחרי שעתיים של עבודה הבחור הצעיר (שהוא הבן של הקבלן) נכנס לקבינה של המחפרון, סגר את הדלת ואת כל החלונות והפעיל את החימום. הקבלן והעובד האחר עלו על הטנדר ונעלמו. אלון אמר שאולי הם הלכו לקנות אוכל. הם חזרו עם בובקאט ומשאית מלאה אדמה למילוי.

בתמונה: מחפרון, לא בובקאט

המים חזרו בשלוש ורבע ושעה מאוחר יותר, כשכל האדמה החפורה נדחסה בחזרה למקומה והשלג כבר צבע הכל בלבן, הם העמיסו את הבובקאט על העגלה של הטנדר, החנו את המחפרון בחצר הקדמית, קיפלו את כל הציוד ונסעו מכאן.